<h1>נמוקי יוסף — ברכות</h1>
<h2>דף קה.</h2>
[ברכות נ"ג ע"ב] והייתם קדושים אלו מים אחרונים. כתבו בתוספות דוקא ברגילים מיירי דומיא דשמן ערב דמפיק נמי מהאי קרא כדאמרי' פרק כיצד [מב.] אנן דרגילינן במשחא והיו רגילין ליטול אחר סעודה מפני מלח סדומית המצוי ביניהם וא"כ טוב הוא שיעשו אותה נטילה קודם הברכה, כיון דסוף סוף הוא נוטל, אבל אנו שאין מנהגנו ליטול ומלח סדומית אינה מצויה בינינו אין הנטילה מעכבת, ומהאי טעמא נמי לא חשיבי מזוהמות לדידן דדוקא לדידהו שהיו צריכין ליטול חשיבי מזוהמות, ומיהו אנשים מעונגים הרגילים ליטול ידיהם אחר סעודתן ודאי נטילת ידיהם מעכבת להם וצריכים ליטול ידיהם קודם שיברכו ברכת המזון. בהלכות רבינו אלפסי ז"ל מביא כאן הלכות נטילת ידים כדגרסינן להו פרק כל הבשר ואני כבר כתבתים שם פרק כל הבשר בע"ה בארוכה ושם תמצאם.
<h2>דף קו:</h2>
[ברכות ט"ו.] בנקיון כתי'. ומברך על רחיצת ידים לישנ' דקרא ארחץ ומי' אם אמ' על נטילת ידים שפיר עבד (בלשון) [דלשון] רוממות הוא כדכתי' [ישעיה ס"ג] וינטלם וינשאם והינו שאו ידיכם קדש [תהילים קל"ד] ולא על שם הכלי שנקרא אנטל זה יסוד הרמב"ן ז"ל והינו דוק' לתפלה אבל לאכילה אי איפשר בלא רביעית מים ובכלי ומכח גברא וגם היוצא לדרך אי איפשר לו לאכול בלאו הכי אם אין לו מים אלא אם כן נטל בביתו קודם צאתו ושמרם מטינוף עכ"ל.
